פסק-דין בתיק ע"א 7909/09

השופט א' רובינשטיין:

א.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל) מיום 17.9.09 בתיקי פש"ר 177/08 ופש"ר 178/08, בגדרו נדחתה בקשת המערערים להכריז עליהם כפושטי רגל ובוטל צו כינוס נכסים שהוצא נגדם.

רקע והליכים קודמים

ב.         המערערים, בני זוג המתגוררים בעיר חיפה, הגישו בקשה, כי יוכרזו כפושטי רגל עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעו. חובותיה המוצהרים של המערערת לארבעים נושים לעת ההיא עמדו על 4,034,996 ש"ח. חובותיו המוצהרים של המערער לעת ההיא כלפי 34 נושים עמדו על 3,246,824 ש"ח ל-34 נושים. ביום 16.3.08 ניתן צו לכינוס נכסיהם של בני הזוג, והושת על כל אחד מהם תשלום חודשי בסך 250 ש"ח (באותו מועד אוחדו הדיונים בעניינם של המערערים). נגד המערער הוגשו 6 תביעות חוב (בסך כולל של 82,206 ש"ח). נגד המערערת הוגשו 10 תביעות חוב (בסך כולל של 353,434 ש"ח). לאסיפות נושים בעניינם התייצבו כשני נושים, והמערערים הציעו הסדר בשיעור של 15% מתביעות החוב.

ג.          הנסיבות שהביאו להסתבכויות הכלכליות של המערערים תוארו בפסק דינו של בית המשפט קמא. בשנות השמונים הקים המערער עסק למכירת כלי עבודה. נטען, כי פעילות העסק נפגעה עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ולמערערים נצברו בגינו חובות. המערער פנה אז לעבוד כשכיר, אך פוטר עקב צמצומים. בין השנים 1995-1992, וכן בין השנים 2006-2002 עסק המערער בשיפוצים, וממסמכים שהוגשו ביחס לתקופה המאוחרת עולה, כי העסק לא צלח והכנסותיו היו נמוכות (המערערים לא הגישו דו"חות מע"מ ביחס לתקופה זו). המערערת הועסקה כשכירה, ובשנת 2001 הפעילה עסק בתחום הקוסמטיקה, אשר נסגר מטעמי אי כדאיות כלכלית.

ד.         כונס הנכסים הרשמי (הכונ"ר), לאחר שחקר את המערערים, לפי הסמכות המוקנית לו בסעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן הפקודה), הגיש חוות דעת המתנגדת לבקשת המערערים. נטען, כי המערערים לא העבירו לידי הכונ"ר מסמכים מלאים בדבר עסקיהם, ולפיכך לא עמדו בחובתם להוכיח שהסתבכותם הכלכלית היתה בתום לב. עוד נטען, כי המערערים התנהלו בחוסר תום לב בהליכים. קביעה אחרונה זו הסתמכה, בין היתר, על האינדיקציות הבאות: (1) המערערים הציגו בחקירתם גירסאות סותרות בנוגע ליחסיהם עם בניהם, אשר על שמם רשום רכוש משמעותי; (2) חקירת הכונ"ר העלתה, שעל אף טענת המערערים, לפיה בניהם אינם מתגוררים בביתם (לגירסת המערער עקב סכסוך עמו, ולגירסת המערערת משום שביתם קטן מדי), ושהם אינם יודעים באלו כלי רכב משתמשים הבנים - נצפו הבנים בבית המערערים יחד עם כלי הרכב שבבעלותם; (3) אף שנטען, כי המערער ובניו מסוכסכים, הבן ריצ'ארד שכר בעבור המערערים את הדירה בה הם מתגוררים; (4) לא ניתן להסביר כיצד מממנים הבנים והמערערים את אורח חייהם מהכנסותיהם המוצהרות. זאת ועוד, בחשבון הבנים התגלו הפקדות של המחאות, שמקורן לא הובהר, ואפשר שהוריהם מעבירים חלק מכספם לחשבונות הבנים.

ה.         בית המשפט קמא קיבל את עמדת הכונ"ר, וביום 17.9.09 החליט - כאמור - לדחות את הבקשה לפשיטת רגל. בית המשפט מצא, כי גירסת המערערים בנוגע להתנהלותם בחקירה ובמהלך פשיטת הרגל אינה אמינה. נקבע, כי המערערים לא הוכיחו את צבירת החובות בתום לב ובמיוחד, הסתירו מידע על רכושם ומצבם הכלכלי, ולא התנהלו בתום לב בהליך פשיטת הרגל; עניין אחרון זה נומק בהרחבה. נוכח האמור נדחתה בקשת המערערים ובוטל צו הכינוס.

הטענות בערעור

ו.          הערעור נסב, בעיקר, על קביעות בית המשפט קמא בנוגע למהימנות המערערים, ונטען בו, בין היתר, כי אין לייחס למערערים חוסר תום לב ביצירת החובות; זאת - שכן נעשה על-ידיהם מאמץ להמציא מסמכים שנדרשו על ידי כונס הנכסים, אך אלה בוערו על ידי מי שהיה אמון על הנהלת חשבונותיהם, ומרשויות המס נמסר, כי לא ניתן לקבל מסמכים הנוגעים לתקופה שחלפה לפני זמן רב. עוד נטען, כי המערערים מסרו הבהרות בנוגע למקורות ההכנסה של בניהם. לבסוף נטען, כי הכונ"ר העלה בחוות דעתו האשמות שלא נתמכו בראיות, דוגמת טענתו בדבר ההמחאות שהופקדו בחשבון הבנים, ובן האמצעים לרכישת רכבו של הבן ריצ'ארד. בסיכומיו טען הכונ"ר, כי בכל הנוגע ליחסיהם עם בניהם ולהכנסותיהם הציגו המערערים גירסאות שאינן אמת. נטען גם, כי תנאי לקבלת הסיוע המעוגן בדיני פשיטת רגל הוא תום ליבו של החייב, ומדו"ח הכונ"ר ומפסק דינו של בית המשפט קמא עולה, שהמערערים לא הרימו את הנטל הנדרש להוכיח כי נהגו בתום לב - ולכן אין להיעתר לבקשתם.

ז.          בדיון לפנינו (ביום 5.1.11) טען בא כוח המערערים (עו"ד שדה), כי אף אם התגלע סכסוך בין המערערים לבניהם, אין לתמוה על כך שהבנים נחלצו לעזרת הוריהם. נטען גם, נוכח דברים שנאמרו בעניין גרינברג (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810), כי אי היכולת להציג מסמכים הנוגעים לתקופה שקדמה שנים להגשת הבקשה אינה מצביעה על חוסר תום לב. עוד התייחס בא כוח המערערים לפסק דין בו התקבלה גירסת הבן ריצ'ארד לגבי זכויותיו הבלעדיות בדירה בה מתגוררים המערערים (ת"א (מחוזי חיפה) 9395-12-08 סאלח נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (לא פורסם), להלן עניין בנק איגוד). יצוין, כי בדיון הצענו למערערים למשוך את הערעור ולהגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל, אשר תיבחן מחדש על ידי הכונ"ר. ההצעה התקבלה - דומה - על ידי באת כוח הכונ"ר (עו"ד שלום-פינגרהוט), אך נדחתה על ידי המערערים, מן הטעם שאין ידם משגת לפתוח בהליך חדש.

דיון והכרעה

ח.         לאחר העיון אציע לחבריי שלא להיעתר לערעור. כנודע, ביסודו נועד הליך פשיטת הרגל למלא שתי מטרות - הראשונה, לסייע לנושים בריכוז נכסי החייב במטרה לחלקם ביניהם בדרך שויונית; השניה לסייע לחייב, אשר נקלע לחובות אשר אין בידו לשלמם, לפתוח דף חדש בחייו ללא עול חובותיו (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206; ראו גם עופר גרוסקופף "פשיטת רגל - אחרי (כמעט) עשרים שנה" המשפט ח' (תשס"ג) 695, 696). בבואו לאשר את בקשת החייב להכרזה על פשיטת רגל, על בית המשפט לבחון אם נהג החייב בתום לב בכל שלבי ההליך, קרי, בדרך בה נוצרו החובות ובהתנהלותו מאז הגשת הבקשה לפשיטת רגל (ראו סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל; ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (לא פורסם) פסקה 19-18; ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין (לא פורסם); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, תש"ע) 174-173). בענייננו נקבע, כי המערערים נהגו בחוסר תום לב בשני השלבים האמורים, ובמיוחד באחרון. לבחינת קביעה זו נפנה כעת.

אי המצאת מסמכים

ט.         כאמור, נקבע כי המערערים לא הרימו את הנטל הנדרש ולא הוכיחו כי חובותיהם נצברו בתום לב. זאת, בין היתר, בנימוק שלא הומצאו דו"חות כספיים כנדרש בדבר פעילותם העסקית בעבר (משנות השמונים המאוחרות למאה הקודמת). כזכור טענו המערערים בתגובה, כי מסמכיהם בוערו על ידי מי שטיפל בהנהלת חשבונותיהם וממס הכנסה נמסר להם, כי מסמכים מתקופה זו אינם בנמצא. לאי המצאת מסמכים עשויה להיות נפקות כפולה בנוגע לקביעות באשר לתום ליבו של המבקש לפשוט רגל. ראשית, ככל שהמבקש לא הציג הסבר מניח את הדעת לאי המצאת מסמכים עשוי בית המשפט לקבוע, כי שהיעדר שיתוף הפעולה מצדו מעיד על חוסר תום לב בהגשת הבקשה לפשיטת רגל. שנית, כיון שלעתים נחוצים המסמכים לכונ"ר לצורך בחינת האופן בו נצברו החובות, בהיעדר מסמכים רלבנטיים נוצר קושי לקבוע אם נוצרו החובות בתום לב אם לאו. לשיטת הכונ"ר, משלא המציאו המערערים מסמכים שנדרשו ביחס לשנים האמורות - לא עלה בידיהם להרים את הנטל הנדרש להוכיח, כי חובותיהם נצברו בתום לב.

י.          נידרש לנושא זה, העולה בפסק הדין קמא, אף כי לא עליו בעיקר הושתתה ההכרעה. אכן בפסק הדין בעניין גרינברג קבעה השופטת חיות, שאין לייחס חוסר תום לב לחייב, אשר לא המציא מסמכים הנוגעים לחברות אותן ניהל בעבר ושאינן פעילות כיום:

"האם במקרה שלפנינו ניתן לומר כי בקשתו של המערער הוגשה שלא בתום לב? סבורני שהתשובה לכך היא שלילית. לטעמי, אין בכך שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, כדי להצביע על חוסר תום לב המצדיק את דחיית הבקשה". (שם, 815).

השופטת חיות מצאה תימוכין לקביעתה זו בסעיף 63(ב) לפקודה :

"...הוראת סעיף 63(ב) לפקודה, העוסקת בעילות המאפשרות לבית המשפט לסייג הפטר, להתנותו בתנאים, או לשלול אותו לחלוטין...אחת העילות המנויות בסעיף היא העובדה כי פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו המחוקק ראה, אפוא, באי ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום לב, המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט על פי נסיבות המקרה. מה דין אי ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים? לכך לא התייחס המחוקק, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום לב. אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי ניהול פנקסי חשבונות כזה משום חוסר תום לב, והכל תלוי בנסיבות הספציפיות..." (שם).

יא.        דברים אלה מעידים, כי ראוי להתחשב בקושי האובייקטיבי שבהצגת תיעוד המתייחס לפעילות עסקית בתקופה שחלפה זה מכבר, מחמת הקושי להשיג מסמכים הנוגעים לחובות שנוצרו לפני פרק זמן ניכר (ראו ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם); וכן לוין וגרוניס, שם, 175). גישה זו מחייבת להניח, כי כשם שאי צירוף מסמכים לבקשה אינו מעיד בהכרח על חוסר תום לב בהגשתה, כך גם אין ניתן להניח שמשמעות אי ההמצאה היא שהחובות נוצרו בחוסר תום לב. על בתי המשפט לאזן בין חובת הגילוי ושיתוף הפעולה המוטלות על המבקש לפשוט רגל לבין הקושי האובייקטיבי בהצגת מסמכים נושנים, תוך מתן משקל ראוי גם לקושי זה. ברי, עם זאת, כי על איזון מעין זה להיעשות בזהירות רבה, תוך שהיסוד הוא חובת הגילוי ושיתוף הפעולה.